״גבריאלה״ נולד מתוך מפגש אישי ויומיומי עם מציאות המוכרת לנו מקרוב. כבני משפחה לשני אנשים על הרצף האוטיסטי, נחשפנו לאורך השנים לעולם מורכב, אנושי ומרגש, שלעיתים קרובות נותר מחוץ לשיח הציבורי ומחוץ לייצוג הקולנועי. מתוך ההיכרות הזו צמחה השאלה שהובילה אותנו ליצירת הסרט: מה קורה כאשר צרכים אנושיים בסיסיים כמו אהבה, אינטימיות ותשוקה פוגשים גבולות חברתיים, מוסריים ותרבותיים?
כבר מהשלבים הראשונים ידענו ש״גבריאלה״ לא יהיה מותחן קונבנציונלי. נמשכנו לדמותה של אישה הפועלת במרחב שבין ציפיות החברה לבין האמת האישית שלה — פסיכולוגית שבוחרת בדרך לא שגרתית לסייע למטופליה, ובכך חושפת מבלי להתכוון את השיפוטיות והסתירות המוסריות של הסובבים אותה.
הסיפור צמח מתוך שיחות שקיימנו על המהירות שבה אנו משליכים את הפחדים, הרצונות והדעות הקדומות שלנו על אחרים. שכניה, עמיתיה ואפילו חבריה של גבריאלה בוחרים לראות רק את מה שמאשר את מה שכבר החליטו להאמין בו. המנגנון הזה — הצורך למהר לשפוט, להגדיר ולגנות — הפך למנוע המרכזי של הסיפור.
אחד ההיבטים המשמעותיים ביותר בפרויקט עבורנו הוא השתתפותו של שחקן על הרצף האוטיסטי בתפקיד מרכזי. זו לא הייתה מחווה סמלית, אלא חלק מהותי מהחזון שלנו. רצינו לאפשר לקהל לפגוש נוכחות אותנטית, בלתי מסוננת, כזו שמאתגרת את המוסכמות המקובלות של משחק מול מצלמה ומזמינה אמפתיה והבנה במקום רחמים. התוצאה עלתה על כל מה שיכולנו לדמיין או לכתוב.
בסופו של דבר, ״גבריאלה״ הוא סרט על מסכות — המסכות שאנו עוטים, המסכות שאנו מלבישים על אחרים, והאומץ הנדרש כדי להסיר אותן. אנו מקווים שהסרט יעורר שאלות, יאתגר הנחות יסוד ויפתח מקום לשיחות שאולי אינן נוחות, אך הן הכרחיות.
